Daf 74b
כְּרֵישׁ לָקִישׁ לָא אָמְרִי קָסָבְרִי עָמְדָה אֵינָהּ צְרִיכָה מֵעֵת לְעֵת הָלְכָה אֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה
Rachi (non traduit)
עמדה. על רגליה אינה צריכה מעת לעת אבל בדיקה בעיא ואם הלכה אף בדיקה אינה צריכה:
אָמַר רַב יוֹסֵף בְּקָרְבַּן נָשִׁים אֲבָל בְּקָרְבַּן אֲנָשִׁים לָא
Rachi (non traduit)
אבל קרבן אנשים לא. מתכשר בתערובת בתמיה:
קָדָשִׁים בְּקָדָשִׁים מִין בְּמִינוֹ כּוּ' וְהָא בָּעֵי סְמִיכָה
Rachi (non traduit)
והא בעיא סמיכה. בבעליו ולא ידיע מנו:
Tossefoth (non traduit)
והא בעי סמיכה. לא מצי לשנויי בעוף כדמשני בפרק כל הגט (גיטין דף כח:) גבי שולח חטאתו ממדינת הים דפריך והא בעי סמיכה ומשני בחטאת העוף דהכא בזבחים מיירי ועוד דעופות לאו בני רעייה ופדייה נינהו וליכא נמי למימר מין במינו כגון בכור בבכור ומעשר במעשר דמשמע דמיירי בכל קדשים וא''ת ולוקמה ביורש וכרבי יהודה (ערכין דף ב.) דאמר יורש אינו סומך ויש לומר דקתני דומיא דחטאת ואשם דאין באין לאחר מיתה וא''ת ולוקמה בערל וטמא דמשלחין קרבנותיהן כדאמרינן בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סב.) וכ''ת בעוף איירי הא קאמרינן התם דכל הזבחים ערל וטמא משלחין כו' ועוף לאו זבח הוא וכ''ת בבכור ומעשר הא כל הזבחים קאמר וכן קשה בפ' כל הגט (גיטין דף כח:) גבי שולח חטאתו ממדינת הים דפריך והא בעי סמיכה מאי קושיא והא ערל וטמא משלחין קרבנותיהן בלא סמיכה וי''ל ההיא דגיטין כיון שיש עדיין ספק בדבר שצריך להקריב בחזקת שהוא קיים לא היה לנו להתיר מאחר דא''א נמי לקיים מצות סמיכה ומיהו הכא לא יתכן לתרץ כן ויש לומר דהכא נמי כיון שיש לו תקנה ברעיה אין לעשות בלא סמיכה דכי האי גוונא מפלגינן נמי לקמן (זבחים דף עו.) גבי אשם משום דאית ליה תקנה ברעיה והשתא לא צריכא בההיא דגיטין לטעמא דפרישית דהתם נמי כיון דאפשר לקיים מצות סמיכה שיביאנו הוא עצמו אין לו לעשות בלא סמיכה ומיהו קשה מההיא דפסחים פרק האשה (דף פח:) חמשה שנתערבו [עורות] פסחיהן [ונמצא יבלת באחד מהן] דפטורין מלעשות פסח שני אע''פ שהיו יכולין להביא במותר הפסח ולא יעשו סמיכה אפילו הכי פטורין משום דפסח לא בעי סמיכה ומותר הפסח בעי סמיכה ומאי קפידא איכא אם לא יעשו סמיכה הא ערל וטמא משלחין קרבנותיהן וי''ל כיון שהוא ספק דשמא פטור הוא מלעשות פסח לא עשו לו חכמים תקנה כיון דאי אפשר לתקן אם לא יעבור מצות סמיכה מיהו תימה מ''ש מהא דתנן בכריתות בפ' דם שחיטה (כריתות דף כג.) ושניהם מביאין חטאת אחת אלמא מייתי קרבן בלא סמיכה כדי ליפטור את עצמו ובנזיר פ' שני נזירים (נזיר דף נז.) שמביאין קרבן בתנאי וי''ל דאע''פ שתיקנו חכמים שיביא קרבן מספק בלא סמיכה כדי לפטור מ''מ קרבן אחר שהוא מחוייב סמיכה ודאי כגון מותר הפסח לא התירו לו חכמים להביאו בלא סמיכה כדי לפטור את עצמו ואם תאמר והא דתנן במסכת שקלים ומייתי לה בפרק האיש מקדש (קדושין דף נה.) בהמה שנמצאת בין ירושלים למגדל עדר זכרים עולות נקבות זבחי שלמים והתם הא בעי סמיכה וכ''ת כשמצאום הבעלים ויכולין לסמוך דלא משמע הכי דתניא התם בראשונה היו ממשכנים מוצאיה להביא נסכיה כו' ויש לומר דשאני התם דאין להם תקנה אחרת לאותן קרבנות אלא שיקרבו בלא סמיכה וטוב להקריב בלא סמיכה ממה שנאמר ימותו וכן י''ל ביורש שמקריב קרבן אביו אע''פ שאינו סומך ולא אמרינן הא בעי סמיכה וא''ת הא דאמרינן לקמן (זבחים דף עו:) למחר מביא אשמו ולוגו עמו ואותו אשם טעון סמיכה וההיא סמיכה על כרחין היינו בהקפת יד ולא בסמיכה גמורה למ''ד סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא והיכי עביד בלא סמיכה הא בעי סמיכה ובגברא איירי כדמוכח בתוספתא וי''ל דתקוני גברא שאני כדקאמר נמי התם עלה דההיא והא דאמר פ''ג דמועד קטן (דף טו:) דאבל אינו משלח קרבנותיו משום דכתיב שלמים כשהוא שלם ולא כשהוא חסר אבל אי לאו קרא היה משלח איכא לאוקמא בעוף או בקרבן נשים וכן הא דבעי התם מנודה מהו שישלח קרבנותיו והא דקאמר ת''ש כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר מנודים היו ושלחו קרבנותיהם היינו תמידין שבכל יום ואם תאמר הא דתנן בפרק בתרא דמנחות (דף קז.) פירשתי. בן בקר ואיני יודע מה פירשתי מביא פר ועגל וקאמר בגמרא גבי ששה לנדבה דאחד מהם לפר [ואחד] לעגל והיכי עביד הכי הא בעי סמיכה וי''ל דהתם בקיץ למזבח איירי שהיא נדבת ציבור ולא בעי סמיכה ומיהו קשה מההיא דכל המנחות באות מצה (מנחות דף סב:) דאמר השולח קרבנותיו ממדינת הים כהן מניף על ידו והיכי עביד הכי והא בעי סמיכה ומדקתני מניף משמע דאיירי בשלמים ובקרבן נשים ליכא לאוקמה דהא תנא ליה רישא והאשה כהן מניף על ידה ודוחק להעמידה בקרבן ערל וטמא והנך קושיות שהקשיתי אינם לפי טעם ראשון שפירשתי לפי שלא חשו על הסמיכה אלא משום שיש עדיין נדנוד אחר דשמא אינו קיים וזה לא שייך אלא בחטאת דאם מתו בעליה למיתה אזלא אבל בשאר קרבנות לא אבל לפי טעם אחרון שפירשתי דכל היכא שיכול לתקן הדבר ולקיים מצות סמיכה אין לו לעשות בלא סמיכה קשה וי''ל דאיירי ביורש כרבי יהודה דאמר יורש אינו סומך והכא דלא משני ביורש משום דדומיא דחטאת קתני כדפרישית וכן בגיטין (דף כח.) השולח חטאתו קתני ויש לתמוה ערל וטמא מ''ש משלחין קרבנותיהם הא אפשר לערל עד שימול ולטמא עד אשר יטהר ויעשו סמיכה ונראה לומר דבאותם שאין להם תקנה איירי כגון ערל שמתו אחיו מחמת מילה דא''א למולו בשום ענין וטמא כגון זב ומצורע דאין רפואתן תלויה בעצמן אי נמי בקרבן הקבוע להם זמן כגון עולת ראיה וחגיגה (כגון) שהיה עובר עליהם בבל תאחר וא''ת נהי דסמיכה לא מעכבא מ''מ ערל וטמא שאין יכולין לסמוך נימא כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו וכן בההיא דשקלים ודכריתות ודנזיר דכל הני נמי דאין יכולין לסמוך מטעם ספק חשיב שפיר אין ראוין לבילה כדאשכחן בפ' המוכר את הספינה (ב''ב פא:) גבי ביכורים וי''ל דנפקא לן מהא דאמרינן בפ''ג דמועד קטן (דף טז.) וביום בואו אל הקדש אל החצר הפנימית לשרת בקודש יקריב חטאתו זו עשירית האיפה שהכהן מביא בשעה שבא תחילה לעבוד ודריש התם רבי שמעון בבואו יקריב בזמן שראוי לביאה ראוי להקרבה בזמן שאינו ראוי לביאה אינו ראוי להקרבה כגון טמא מת ומצורע משמע דוקא עשירית האיפה אבל שאר קרבנות משלח מיהו אין כל כך ראיה מזה דדלמא הא דמשלח שאר קרבנות היינו בהני דלא בעו סמיכה דומיא דעשירית האיפה ויש לדקדק מהא דדרשינן בת''כ מזובו ולא מנגעו שמע מינה דטמא משלח קרבנותיו דבהבאת קרבן איירי ועוד יש לדקדק מדממעטינן בפ''ק דחגיגה (דף ד:) טמא מראיה מדכתיב והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה ש''מ דשאר קרבנות משלח ולא חיישינן לענין סמיכה בראוי לסמיכה ומיהו למ''ד בפ' כל הפסולין (לעיל זבחים דף לב.) דטמא בר סמיכה דאפשר דמעייל ידיה וסמיך לא מצי למידק מהני קראי היכא דלא אפשר לסמוך שלא תהא סמיכה מעכבת מטעם דאינו ראוי לבילה ושמא י''ל דלמאן דאית ליה ביאה במקצת לא שמה ביאה קא סבר כל הסומך ראשו ורובו הוא מכניס אי נמי אית ליה דמרחק צפון ומאן דס''ל דלא בעינן ראשו ורובו קא סבר ביאה במקצת שמה ביאה מיהו אכתי קשה אי תיכף לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא א''כ יכולה לסמוך אבראי ויש לומר דבפרק כל הפסולין (זבחים לג.) מסקינן דתיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא:

כְּרַבִּי יִרְמְיָה לָא אָמְרִי כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לָא מוֹקְמִי
כּוּלְּהוּ כְּרַבִּי יַנַּאי לָא אָמְרִי בֵּין נְקוּבַת הַקּוֹץ לִדְרוּסַת הַזְּאֵב מִידָּע יְדִיעַ הַאי מְשִׁיךְ וְהַאי עֲגִיל
Rachi (non traduit)
דרוסת הזאב משוך. הנקב ואינו עגול שהציפורן קורע ויורד:
Tossefoth (non traduit)
האי משוך והאי עגול. וא''ת הא דאמר בפ' אלו טריפות (חולין דף נג:) ספק שונרא ספק קניא אימר קניא הא אפשר לברר האי משוך והאי עגול וי''ל דה''מ מן הזאב ולמעלה אבל בשונרא לא ידיע וא''ת א''כ לישני דאיערב נקובת הקוץ בדרוסת חתול ובגדיים ובטלאים וי''ל דניחא להו לשנויי בכל בהמות והא דלא משני דאיערב דרוסת הכלב בדרוסת הזאב דלמא אפשר לברר:
רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר כְּגוֹן דְּאִיעָרַיב בִּוְלַד טְרֵיפָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא דְּאָמַר וְלַד טְרֵיפָה לֹא יִקְרַב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ
Rachi (non traduit)
ולד טריפה לא יקרב. בפרק כל האסורים במסכת תמורה (דף לא.) מפרש טעם:
Tossefoth (non traduit)
דאיערב בולד טריפה ורבי אליעזר היא. אפילו למ''ד היא וולדה נרבעו לא אמרינן היא וולדה נטרפו דעובר יש לו חיות בפני עצמו ואינו נטרף עם האם:
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר [כְּגוֹן] דְּאִיעָרַב בִּנְפוּלָה נְפוּלָה נָמֵי לִיבְדְּקַהּ קָסָבַר עָמְדָה צְרִיכָה מֵעֵת לְעֵת הָלְכָה צְרִיכָה בְּדִיקָה
Rachi (non traduit)
קסבר. ר''ל עמדה על רגליה אפילו הכי צריכה מעת לעת ואף אם הלכה צריכה בדיקה לאחר שחיטתה שאין זו בדיקתה:
נפולה נבדקת. אם תעמיד ותלך כשירה לגמרי דאיכא למאן דאמר באלו טריפות עמדה אינה צריכה מעת לעת הלכה אינה צריכה בדיקה:
נפולה. מן הגג ואינה יכולה לעמוד ספק טריפה היא ואם שחטה קודם ששהתה מעת לעת טריפה משום ריסוקי אברים ואפילו בדקה ולא מצא בה נקובת ריאה או מעיים ולא פסוקת חוט השדרה ושום סימן טריפות ואם שהתה מעת לעת ושחטה צריכה בדיקה מכל סימני טריפות וכיון דאיתחזק בה ספק טריפות אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתך:
אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן דְּאִיעָרַב נְקוּבַת הַקּוֹץ בִּדְרוּסַת הַזְּאֵב
Rachi (non traduit)
דרוסת הזאב. טריפה מפני שהארס שורפה ולא ידע בין נקובה לדרוסה:
נקובת הקוץ. ואינה נקובה לחלל וכשירה ומום נמי לא הוי דהדר בריא:
הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע כּוּ' בִּשְׁלָמָא כּוּלְּהוּ לָא יְדִיעַ אֶלָּא הַאי טְרֵיפָה הֵיכִי דָמֵי אִי יָדַיע לֵיהּ לֵיתֵי וְלִישְׁקְלֵיהּ אִי לָא יָדַע לֵיהּ מְנָא יָדַע דְּאִיעָרַב
Rachi (non traduit)
מנא ידע. מעיקרא שזו המעורבת טריפה היתה:
אלא טריפה אי ידיע ליה. כגון נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה או ניקב קרום של מוח שטריפתה ניכר:
לא ידיע. אין פסולן ניכר שיוכל לברר ולהוציא הפסול מביניהם:
אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים חָבִיּוֹת וְנִפְתְּחוּ מֵאָה מֵהֶן נוֹטֵל הֵימֶנָּה כְּדֵי דִימּוּעָהּ וְשׁוֹתֶה וּשְׁאָר אֲסוּרִין עַד שֶׁיִּפָּתְחוּ לָא אָמְרִינַן אִיסּוּרָא בְּרוּבָּא אִיתֵיהּ
יָתֵיב רַב דִּימִי וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן גְּמַע וּשְׁתִי קָא חָזֵינָא הָכָא אֶלָּא אֵימָא נִפְתְּחָה אַחַת מֵהֶן נוֹטֵל הֵימֶנָּה כְּדֵי דִּימּוּעַ וְשׁוֹתֶה
Rachi (non traduit)
כדי דמועה. אחד מק' שבהן והשאר אסורות עד שיפתחו ולא אמרינן יטול אחת מן הק' דאיסורא ברובא איתיה ויהא הכל מותר ויפתח החמשים לכתחילה:
נפתחה. בלא מתכוין:
גמע ושתי קא חזינן הכא. דא''כ דפותח לכתחילה הא דקי''ל חביות סתומות דלא בטלי היכי משכחת לה:
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה בְּמֵאָה חָבִיּוֹת פּוֹתֵחַ אֶחָד מֵהֶן וְנוֹטֵל הֵימֶנָּה כְּדֵי דִימּוּעָהּ וְשׁוֹתֶה
Rachi (non traduit)
פותח אחד מהן. וכיון דנפתחה יש לה ביטול הלכך נוטל הימנה כדי דימוע אחת ממאה ואחת שבה דהא אחת נתערבה בק':
בק' חביות סתומות. דלא בטילות:
אָמַר רַבָּה לֹא הִתִּיר רֵישׁ לָקִישׁ אֶלָּא חָבִית דְּמִינַּכְרָא נְפִילָתָהּ אֲבָל תְּאֵינָה לָא וְרַב יוֹסֵף אָמַר אֲפִילּוּ תְּאֵינָה כִּנְפִילָתָהּ כָּךְ עֲלִיָּיתָהּ
Rachi (non traduit)
כנפילתה כך עלייתה. כשם שתחילת נפילתה בתוך ההיתר נחשבת בעיניך לאסור את אלו כך כשעלתה מתוכן יחשב בעיניך מקום עלייתה להתיר:
תאינה. קטנה היא ואין מקום חסרונה ניכר:
וְאִי מִדְּרֵישׁ לָקִישׁ הֲוָה אָמֵינָא חָבִית דְּמִינַּכְרָא נְפִילָתָהּ אֲבָל טַבַּעַת דְּלָא מִינַּכְרָא נְפִילָתָהּ לָא צְרִיכִי
Rachi (non traduit)
אבל טבעת אין מקומה ניכר. ולא מינכרא נפילתה ואתי למישרינהו מעיקרא בלא נפילה:
חבית. גדולה מקומה ניכר כשהיא נטולה מחברותיה הילכך מינכרא נפילתה ומוכחא מילתא דבה תליא ולא אתי למימר כולהו שרו בלא נפילת האחד לים:
וְאִיצְטְרִיךְ דְּרַב נַחְמָן וְאִיצְטְרִיךְ דְּרֵישׁ לָקִישׁ דְּאִי מִדְּרַב נַחְמָן הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי עֲבוֹדָה זָרָה דְּאֵין לָהּ מַתִּירִין אֲבָל תְּרוּמָה דְּיֵשׁ לָהּ מַתִּירִין לָא
Rachi (non traduit)
תרומה יש לה מתירין. ימכרם כולם לכהנים:
ואצטריך דר''נ. דאמר לעיל גבי טבעות הכי נמי:
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה חָבִיּוֹת וְנָפְלָה אַחַת מֵהֶן לְיָם הַמֶּלַח הוּתְּרוּ כּוּלָּן דְּאָמְרִינַן הָךְ דִּנְפַל דְּאִיסּוּרָא נְפַל
Rachi (non traduit)
שנתערבה בק' חביות. סתומות ואמרינן לעיל (זבחים דף עב:) שהן אחד מו' דברים שאינן בטלין:
וְאִיבָּעֵית אֵימָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר
Rachi (non traduit)
ואי בעית אימא סבר לה כרבי אליעזר. שמואל דאמר ספק ספיקא דעבודת כוכבים אסור דאמר כר''א דתנן במסכת עבודה זרה (דף מט:) נטל הימנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות ואחרות באחרות אסורות בהנאה רבי אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אלמא אית ליה לר' אליעזר ספק ספיקא בעבודת כוכבים מדקתני ואחרות באחרות. ל''א סבר כר''א אר''ש קאי דאמר מריבוא לג' ותריצנא מאי שלשה דקתני תרי והוא ואי בעית אימא ג' דוקא ודקאמרינן תיסגי בתרי סבר לה כר' אלעזר דאמר לא התיר ר''א אלא שנים שנים הלכך בעינא דלהוו ד' דלישקלינהו שנים שנים וראשון ישר בעיני:

Tossefoth (non traduit)
ואי בעית אימא סבר לה כר' אליעזר. פי' בקונטרס בלשון ראשון שמואל דאמר לעיל ספק עבודת כוכבים וספק ספיקא אסורין ובשאר אסורין ל''ל דאמר כר''א דאית ליה ספק ספיקא בעבודת כוכבים אסורין דתנן נטל הימנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות ואחרות באחרות דה''ל ספק ספיקא כולן אסורין בהנאה ר''א אומר יוליך הנאה לים המלח אלמא אית ליה לר''א ספק ספיקא בעבודת כוכבים מדבעי פדיון וקשה לר''ת חדא מאי סבר לה כר''א הא רבנן נמי אסרי ודוחק לפרש דברי ר''א ומחלקותו קאמר ועוד דר''א בשאר איסורין נמי אסר התם ועוד דהל''ל דתנן ולאתויי מתני' דהתם דכיון שלא הוזכרה בכולה שמעתא ועוד דלעיל פירש דלא גרסינן התם ואחרות באחרות ועוד שכתוב בכל הספרים סבר לה כר''א אליבא דר''א ונראה כלשון אחרון שפירש בקונטרס דר''ש סבר לה כר''א דאמר תולין את האיסור להקל ולומר האיסור הלך לו דאמר אם קרב הראשון של אחת יקרבו כל הראשים וא''ר אלעזר לא התיר ר''א אלא שנים שנים הכא נפל איסור לריבוא אסורין שזה ספק ראשון ורימוני באדן לא בטלי מריבוא לג' דה''ל ספק ספיקא :
דאמר איסורא בריבוא איתיה ואילו ארבעה מותרין וארבעה בעינן כדי שימכרו שנים שנים דאי נפל מב' והוא שלישי נמצא האחד באיסורו כשימכרו השנים וליהנות מכולן בבת אחת פשיטא דאסור כדפרישית לעיל וכן ר' אליעזר דאמר יקרבו הראשים כולן לא להקריב בבת אחת מתיר אלא שנים שנים ונראה דאין הלכה כשמואל אפילו בספק ספיקא בעבודת כוכבים דקיימא לן כרב באיסורי ואפילו ספק ראשון נראה דשרי בהולכת הנאה לים המלח דקי''ל כר''א בפ' כל הצלמים (ע''ז דף מט:) ואפילו לשאר איסורין היה אומר רבינו שמואל שיש להם פדיון כדפרישית לעיל:
מַאי שְׁנָא שְׁלֹשָׁה דְּאִיכָּא רוּבָּא שְׁנַיִם נָמֵי אִיכָּא רוּבָּא מַאי שְׁלֹשָׁה דְּקָתָנֵי תַּרְתֵּי וְהוּא
Rachi (non traduit)
דאיכא רובא. לבטולי:
מאי שנא שלשה. והוא רביעי דבטיל בהו:
Why are three different? [presumably] because there is a majority? Then [if it fell] among two, there is also a majority? — What does he mean by ‘three’? two together with itself. Alternatively, he agrees with R. Eliezer. (1) Resh Lakish said: If a cask of terumah was mixed up with a hundred casks [of hullin], and one of them fell into the Salt Sea, (2) all of them become permitted, for we assume: The one which fell was the forbidden one. (3) Now, the rulings of both R. Nahman (4) and Resh Lakish are necessary. For if [we learnt] from R. Nahman's [ruling], I would say: It applies to idolatry only, because it has no remedy to permit it; (5) but in the case of terumah, which has a remedy,6 I would say that it is not so. (7) While if [we learnt] from Resh Lakish, I would say: It applies only to a cask, whose fall is noticeable; but as for a ring, whose fall [loss] is not noticeable, I would say that it is not so. (8) Thus they are both necessary. Rabbah said: Resh Lakish permitted only a cask, whose fall is noticeable, but not a fig. (9) But R. Joseph said: Even a fig: as its fall, so its removal [rise]. (10) R. Eleazar said: If a [closed] cask of terumah fell among a hundred casks, he opens one of them, removes therefrom the proportion of the mixture, (11) and drinks [the rest]. R. Dimi sat and reported this ruling. Said R. Nahman to him: We see here quaffing and drinking! (12) Say rather: If one of them was opened, (13) he removes thereof the proportion of the mixture, and drinks. R. Oshaia said: If a [sealed] cask of terumah was mixed up with a hundred and fifty casks, and a hundred of them were opened [accidentally], he removes from them the proportion of the mixture and drinks, but the rest are forbidden until they are opened [accidentally], [for] we do not say, The forbidden article is in the majority. (14) A ROBA’ OR A NIRBA’, etc. As for all the others, it is well; [for their disqualification] is not perceptible; (15) but how is this [case of] Terefah possible? if it is perceptible, let [the priest] come and remove it? (16) whilst if he cannot distinguish it, how does he know that [a Terefah] was mixed up? (17) The school of R. Jannai said: The circumstances here are e.g., that [an animal] perforated by a thorn was mixed up with one attacked by a wolf. (18) Resh Lakish said: It was mixed up e.g. with a fallen animal. [You say,] ‘A fallen animal’? that too can be examined? (19) He holds [that] if it, stood up, it needs [observation for] twenty-four hours; if it walked, it needs examination. (20) R. Jeremiah said: E.g., it was mixed up with the young of a Terefah, this being in accordance with R. Eliezer, who maintained: The young of a Terefah cannot be offered at the altar. All these [Rabbis] did not explain it as the school of R. Jannai, [because they hold that] you can distinguish [an animal] perforated by a thorn from one attacked by a wolf, [as the perforation of] the former is elongated, whereas [that of] the latter is round. They did not explain it as Resh Lakish, [for] they hold: If it arose, it does not need twenty-four hours; if it walked, it does not need examination. They did not explain it as R. Jeremiah, because they would not make it agree with R. Eliezer. (21) [IF] A SACRIFICE [WAS MIXED UP] WITH A SACRIFICE, BOTH BEING OF THE SAME KIND, etc. But [the sacrifice] requires laying on [of hands]? (22) — Said R. Joseph: It refers to sacrifices of women. (23) But not to men's sacrifices?

(1). V. supra a, where it is stated that R. Eliezer permits the heads to be offered only in twos. Similarly here, the pomegranates can be used only in twos, and for that reason it must have fallen into at least three, so that there are four in all; otherwise, two could be used, while the third would be forbidden. (Rashi gives two explanations: this is the second, which is adopted by Tosaf. too, though Rashi favors the first.)
(2). The Dead Sea.
(3). Sc. that of terumah.
(4). V. supra a: he gives a similar ruling on a ring of idolatry.
(5). In itself; hence it would be too rigorous to say that they remain forbidden.
(6). The lot can be sold to a priest, to whom it is permitted.
(7). There is no need for this lenient assumption.
(8). A cask is a large object, and its loss is noticeable. Hence when the rest are permitted, one can see that it is because one fell out. But a ring is small and its loss out of a large number is not noticeable. Therefore it might be thought that if the rest are permitted, one will not know the reason and believe that they are all permitted, even if none fell out.
(9). Which is small. — Sh. M.: This is only if the fig was mixed up with less than a hundred, as otherwise it is neutralized in any case. But a closed cask is not neutralized by any number (supra 72b.).
(10). Just as you consider it sufficiently important to render all forbidden when it falls among other figs, so must its removal be considered sufficiently noticeable to render them all permitted.
(11). One cask is forbidden, while a hundred are permitted; hence the proportion of the forbidden is 1/101st part; this he must remove, and the rest is permitted, for an open cask can be neutralized (Sh. M. reads in Rashi: he must remove 1/100th part, not 1/101st part).
(12). If he is permitted to open the cask, how is this law, that a sealed cask can never be neutralized, possible?
(13). Accidentally.
(14). As Rab supra a. If we did say thus, we would assume the cask of terumah to be in the hundred, so that the other fifty are immediately permitted.
(15). Lit., ‘known’. Hence they can be mixed up with others.
(16). From the other animals. — It is perceptible when it is an outward form of Terefah, e.g., if the skull was perforated. But then it is distinguishable from the other animals.
(17). If it is an internal form of Terefah, so that it is not distinguishable from the others, how indeed does he know that it is Terefah until it is slaughtered and examined?
(18). Both show marks of perforation, and so are indistinguishable; but the former is not Terefah (unless the thorn penetrated right through the flesh into the interior of the animal, which it did not here), whereas the latter is (any animal attacked by a beast of prey is Terefah).
(19). If it can get up and walk, it is entirely fit, as there is an opinion that in such a case one need not wait but can slaughter it immediately, and it need not even be examined after slaughter to see if there is a lesion of the vital organs, which would render it Terefah. Hence it is merely necessary in the present instance to see which animals can walk.
(20). If the animal merely succeeded in rising, but could not walk, it must be kept to see if it can live twenty-four hours; if it is slaughtered before, it is Terefah even if no internal lesion is discovered. But if it succeeded in walking, it can be slaughtered at any time, save that after slaughtering all the vital organs, e.g., the spinal cord, lungs, heart, etc, must be examined for injury (this is not required in the case of an ordinary animal); thus it is considered as a doubtful Terefah and may not be offered. In this instance all the animals can walk, yet as there remains the doubt, none can be offered.
(21). His ruling is generally rejected, v. Shab. 130b, (Sonc. ed.) p. 653, n. 9.
(22). By its owner, whereas he is unknown.
(23). Which did not require it.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source